מאמר מאת פרשנט איינגאר סיכום ותרגום גבי דורון
שאל כל מתרגל איינגאר יוגה מה מבדיל אותו מהמתרגלים בשיטות אחרות, והוא ימהר למנות רשימה של מאפיינים. הרשימה תכלול את היכולת לסדר את האסאנות השונות בסיקוונסים, היכולת לשהות באסאנות זמן ממושך, הדגש על אליינמנט, וכמובן השימוש באביזרים. המושגים איינגאר יוגה ואביזרים כמו הולכים יד ביד, אבל כמה מאיתנו באמת מבינים מדוע אנו משתמשים באביזרים? הצורה בה אנו משתמשים באביזר, מה אנו לומדים ממנו ומה אנו מיישמים מהלמידה הזאת תלויים באיכות ורמת התרגול שלנו. מתרגל מוגבל ישתמש באביזר כקביים, בעוד שגורוג'י ישתמש באותו אביזר בכדי להגיע למקום העמוק ביותר בעצמו.
האביזר כקביים: כיום, מאות אלפי מתרגלים הסובלים מבעיות הנעות על הטווח שבין פריצת דיסק, דלקת פרקים, ועד בעיות לב ויתר לחץ דם הפיקו תועלת מתרגול איינגאר יוגה. האביזרים הם מערכת התמיכה שלהם. רוב המתרגלים הללו ודאי לא היו מפיקים שום תועלת מתרגול האסאנות הקלאסיות, מפני שלא היו מסוגלים לבצען ללא עזרת אביזרים. בקש ממתרגל הסובל מבעיות שונות בחוליות העורף לגלגל את שריר הטרפזיוס שלו מטה – גם אם ידע את המיקום האנטומי של השריר המדובר, עדיין לא תהיה לו שום גישה אליו. במידה ומורה יסייע לו לבצע את הפעולה בעזרת קשירת חבל לעורפו, מיד תוכל לראות את ההקלה בפניו. תרופות יכולות לשמור על אדם בחיים, אבל אביזרי היוגה יכולים לייצר חיוניות בגוף. יחד עם זאת, אנו רוצים להתפתח מעבר לשימוש באביזרים כקביים. אחרי הכל, גם את החולים האנושים ביותר מנתקים ממכונת ההנשמה כשהם מראים סימני שיפור והחלמה.
האביזר ככלי להכחדת פחדים: פחד יכול למוטט את נפש האדם. אביזר יכול לעזור לאדם להתגבר על פחד כזה. המילה הסנסקריטית אבהיניוושה מתורגמת מילולית למונח "הצמדות-לחיים" או "פחד-מוות". בתרגול, זהו הפחד מאיבוד שיווי משקל או מנפילה. פחד זה מהווה מגבלה או מכשול בתרגול שלנו. האם רבים מאיתנו היו מצליחים ללמוד לבצע עמידת ראש אם לא היה הקיר מאחורינו? האם רבים מאיתנו היו מצליחים ללמוד לבצע עמידת כתפיים ללא עזרת הכיסא? הפחד גם עוצר את ההתקדמות שלנו. כאשר אנו מבצעים אסאנה מסוימת ללא כל עזרה, תמיד קיימת בנו הנקודה ש"נאחזת" בפחד מאיבוד שיווי המשקל ומנפילה. עלינו לזהות את הנקודה הנאחזת בפחד ועוצרת אותנו מלהתפתח בכל תנוחה ותנוחה. התבוננו בשינוי המתרחש באותן "נקודות אחיזה" כאשר אנו משתמשים באביזרים ולאחר מכן מנסים ליישם את הפעולה שלמדנו ללא עזרת אביזרים.
האביזר כגורם היוצר יציבות פיזית ומנטאלית: גורוג'י אמר לעיתים קרובות: "אסאנה אינה תנועה, אלא סדרת פעולות קואורדינטיביות והרמוניות". למרות זאת, ככל שהמנח הפיזי מורכב וקשה יותר בתוך האסאנה, כך גם חוסר היציבות של הגוף גדל. אנו זזים ללא הרף וכך מתקשים לחוות את האסאנה כתנוחה שקטה ומבוססת. האביזרים השונים עוזרים לנו להישאר באסאנות לפרקי זמן יותר ארוכים ובכך לחוות את הטרנספורמציה שהאסאנה מביאה עמה. אני תוהה כמה מאיתנו היו מסוגלים לשהות במשך 10 דקות בדווי ויפריטה דנדאסאנה ללא כל תמיכה. יתכן כי נאמץ את כוח הרצון שלנו, אבל יחד איתו נאמץ גם את השפתיים והלסת! עם זאת, נפוץ לראות מתרגלי איינגאר יוגה שוהים בדווי ויפריטה דנדאסאנה במשך 10 דקות בעזרת כיסא. למעשה, רבים מאיתנו מצפים להשפעה המקררת והאיכות המרעננת שהתנוחה מביאה, במיוחד כאשר הראש נתמך בעזרת בולסטר. קשה מאוד לשמר את התודעה במצב יציב אפילו אם אנו מצליחים לייצב ולאזן את עצמנו מבחינה פיזית באסאנה. התודעה נוטה לנוע במצב של השתנות מתמדת. יתכן שתחת הדרכתו של מורה בשיעור נהיה יותר מרוכזים-אבל מילותיו של המורה גם הן משמשות כאביזר! התודעה שלנו זקוקה רק לשבריר שנייה בכדי לנדוד, בייחוד אם אנו מבצעים את האסאנה ללא תמיכה. השימוש באביזרים מסייע לשהות בריכוז למשך פרקי זמן ממושכים יותר. האביזר ככלי המסייע בהפיכת המוח לאובייקט: כפי שהוסבר בגיליון הקודם של היוגה רהסיה (10.4, עמוד 40), אנו נוטים להשתמש בראש שלנו יותר מאשר בחושים שלנו. אנו נוטים לעבוד ולכוון עם המוח במקום להפיץ את האינטליגנציה בגוף כולו. המוח ממשיך להוות סובייקט המפעיל את שאר הגוף כל הזמן. מתי מקבל המוח שלנו הזדמנות למנוחה? מתי מקבל המוח הזדמנות לחוות ולהרגיש שקט ושלווה? אפילו אם אנו מבצעים תנוחה מרגיעה כמו שוואסאנה, המוח ממשיך להורות לשאר הגוף כיצד עליו לנוח. הזמן היחידי בו יכול המוח להפוך לאובייקט, אפילו אצל מתרגלים מתחילים, הוא בשעת שימוש באביזרים. המחשבות מפסיקות באופן טבעי. לדוגמה, כשאנו מבצעים שירשאסנה בתליה מחבל, המוח נעשה שקט לחלוטין. השקט הזה הוא לא עמימות, אלא מצב של פאסיביות אקטיבית. תהליך האובייקטיפיקציה של המוח מתרחש גם באדהו מוקהה שוונאסנה כאשר הראש מונח על בולסטר. אנו נעשים שקטים יותר, יציבים יותר, ומגלים כי יש לנו היכולת להישאר באסאנה זמן רב יותר מאשר כשאנו עושים את התנוחה ללא תמיכה. זוהי גם הסיבה לכך שכאשר מתרגלים אסאנות לפני תרגול פראניאמה, רוב התנוחות יבוצעו כך שהראש תמוך. התמיכה הזאת מכינה את המוח לפאסיביות האקטיבית הנדרשת בתרגול. האביזר ככלי לפיתוח רגישות אצל המתרגל: כמתחילים, אנו ניגשים לתרגול האסאנות דרך הגוף הגס. תחילה אנו נוטים להשתמש במערכת השרירים בלבד, אך ככל שאנו מתקדמים עלינו להשיג את הרגישות לחוות את התנוחה בעזרת העור והחושים. האביזרים מסייעים לנו לפתח את הרגישות הזאת. לדוגמה, כאשר אנו מבצעים תנוחות עמידה בעזרת סוס, אנו יכולים לחוש במקור הפעולה. בכל פעם שנבצע פעולה מסוימת נוכל לחוש ולהתבונן בשלל השפעותיה. המגע הוא רכיב חשוב בתרגול. רגישות מתפתחת כאשר יש לנו מגע חיצוני, וכך למעשה האביזרים מנחים אותנו. עלינו מוטלת המשימה להשתמש ברגישות הזאת בכדי לעורר את האינטליגנציה שלנו. עלינו ללמוד מהי התועלת שאנו מפיקים מהאביזרים וכיצד הם מסייעים לנו לבצע את האסאנות בפחות מאמץ. השימוש בהם מצית את האינטליגנציה שלנו. עלינו לנסות "לתפוס" את הניצוצות והרמזים הללו שמתגלים בעזרת האביזרים, ולשלבם בתרגול ללא תמיכת אביזרים.
האביזרים כמסייעים להסדרת הפראנות במערכת שלנו: הואיוס הם כוחות החיים המצויים בתוכנו. אנו חשים בנוח במהלך ביצוע אסאנות כאשר הואיוס נמצאים באיזון. לדוגמה, כאשר האודאנה ואיו נמצא בשימוש יתר, הגרון ויחד איתו המוח מרגישים חנוקים. מתרגלים מתחילים רבים נוטים "לאחוז" שלא במודע את האודאנה שטהאנה – הגרון, במיוחד בפיתולים ותרגול פראניאמה בישיבה. תרגול כזה יכול להיות מזיק. השימוש באביזרים מארגן ומסדיר באופן אוטומטי את הואיוס במערכת שלנו. לדוגמה, הויאנה נוטה לצנוח באופן טבעי במהלך שוואסאנה לא תמוכה. הויאנה היא אנרגיה המתפשטת בגוף כולו וניתן להתבונן בה לאורך צידי החזה. אבל, הויאנה מתרוממת באופן טבעי אם מניחים בולסטר אופקי התומך בעמוד השדרה במהלך ההרפיה. אנו לא צריכים להשתמש באביזרים כקביים או כספה עליה אנו קורסים. עלינו להיות ברורים בנוגע לסיבות שבגללן אנו משתמשים באביזרים באסאנות מסוימות ובימים מסוימים. עלינו להשתמש באביזרים בכדי להצית את האינטליגנציה שלנו ולהחיות את התרגול שלנו, בדיוק כפי שבהישמאצ'אריה השתמש במיטת המסמרים כדי להצית את כוח החיות שבו.