top of page

מבוא לבהגוודגיתה

מתוך הרצאת ״מבוא לבהגוודגיתה ״ של גבי דורון בקורס מורים




הבהגוודגיתה – הרצאת מבוא


שירת הבהגוודגיתה - השירה האלוהית - היא חלק מאפוס המאהבהאראטה .

זמן חיבורה של הגיתה הוא מאוחר יותר מהתנועה הגדולה המיוצגת באופנישדות ולפני התפתחותן של השיטות הפילוסופיות שגובשו בסוטרות, בין המאה הרביעית למאה השנייה לפנה"ס.

חיבורה מיוחס לוויאסה- המחבר האגדי של המאהבהאראטה.


הגרעין הסיפורי של האפוס מספר את סיפור המלחמה בין שתי ממלכות שבטיות קדומות- הפנדאווס(שושלת פנדו) והקוראווס (שושלת קורו –הנשלטת ע"י דריטארשטרה –אחיו הבכור והעיוור של פנדו )


ע"פ הסאגה , הנסיך יודהישטירה , אחד מחמשת בניו של המלך פנדו , הפסיד במשחק קוביה גורלי את חלקה של משפחת פנדווה בממלכה וכן את אשתו דרופאדי. כתוצאה מהפסד זה, הוא וחמשת אחיו , כולל הנסיך ארג'ונה (גיבור הבהגוודגיתה) הוגלו ממלכתם ל13 שנה . בתום 13 שנות הגלות תבעו חמשת האחים הישרים את שיקום זכות אבותיהם בממלכה, שנשלטה עכשיו באופן בלעדי ע"י המלך דריטארשטרה ומאה בניו, כשהבולט בניהם הוא דוריודנה –תאב הכח. תביעתם החוקית לא נענתה ואז יצאו הם למלחמה.


האפוס , בין 18 הכרכים והארוך פי 7 מהאליאדה והאודיסיאה יחד, הוא אוצר מדהים של מיתולגיה, דת, פילוסופיה, אתיקה, מנהגים, סיפורי מלכים וחכמים. אין ספק שהוא נוצר על פני דורות רבים.

עבור ההינדים מהווה האפוס מכרה עשיר של סיפורים מכוננים ואגדות על גיבורים , נוודים, נוכלים ,פרושים ויוגים. עבור היסטוריונים של הדת זהו פסיפס של רעיונות, אמונות ,ומנהגים של אחת התקופות הפוריות בהיסטוריה האינטלקטואלית של הינדואיזם.

הרעיונות הפילוסופיים השונים שהתחרו זה בזה , בתקופת חיבור הגיתה, נאספו וגובשו לכדי יצירה קוהרנטית. המורה- קרישנה, מעדן ומבהיר את זרמי המחשבה השונים- מנהגי הקורבן הוודיים, רעיונות אופנישדיים בדבר טרנסנדנטיות הברהמן, הדואליזם של הסאנקיה, והמדיטציה היוגית. הוא אוסף את כל האלמנטים החיוניים של התרבות ההינדית ואורג יצירה אורגנית אחת.


הבהגוודגיתה היא אפיזודה בתוך המאהבהאראטה והיא מרכיבה את פרקים 13-40 של הספר השישי. הגיתה זכתה ועדיין זוכה במשך דורות אין ספור לפופלריות עצומה בקרב ההינדים. מאהאטמא גנדי קיבל את מקור השראתו מן הגיתה:

"כל אימת שהיאוש לוטש עיניו כנגדי ,ואני עיני אינן רואות אפילו קרן אור אחת, אני חוזר ובא אל הבהגוודגיתה. מוצא אני חרוז פה וחרוז פה ,ועם אני שרוי בתוכן של טרגדיות מדהימות, בת שחוק עוברת על פני- וחיי מוקפים היו כולם טרגדיות ,ומשלא הניחו בי צלקות וסימנים חייב אני להכיר תודה ”

בגיתה מוצגת דילמה מוסרית- ארג'ונה ביקש לקבל לבני פאנדו את מה שמגיע להם בדין תוך הימנעות ממלחמה. בעל כורחו הוא עומד בשדה הקרב ושרי קרישנה לצידו , כדי להילחם את מלחמת הצדק. אבל בשעה המכרעת הוא נשבר ומסרב להילחם.

התיאור שלו את מצבו הוא ביטוי למשבר הנפשי העמוק בו הוא שרוי:

" הו קרישנה, בראותי את קרובי ניצבים ששים אלי קרב, רוחפים איברי גופי ופי יבש. גופי רועד, שערותי סומרות,את קשתי גנדיווה שומטת ידי ועורי צורב."

ייתכן שרק מתוך מצב משברי כה עמוק יכול להיפער חלל פנימי ללמידה וטרנספורמציה עמוקה.


הגיתה פותחת בשיחה בשדה הקרב קורוקשטרה- שיחה בין קרישנה לארג'ונה, הבאה לחזק את ידיו של ארג'ונה שילחם. בהמשך השיחה הולכים הקולות משדה הקרב ואובדים ואנחנו שומעים את שיחתו של האל עם האדם. פני הבעיה משתנים –עכשיו זו לא שאלת המלחמה; אלא השאלה היא כיצד מגיעים אל מנוחת הנפש ויציבות הדעת.

"מה תיאור יתואר האדם שחכמתו מיושבת והוויתו תקיפה בדעת. מה דרך דיבורו של אדם שחכמתו מיושבת, מה דרך ישיבתו, ומה דרך הילוכו? " כך שואל ארג'ונה


הדיאלוג בין קרישנה לארג'ונה נסוב כולו סביב נושא הפעולה – יציאה למלחמה – קרישנה משכנע את ארג'ונה שאין דרך מוסרית אחרת מלבד היענות לצו האחריות והדהארמה- ולצאת להילחם בבני משפחתו.


דהארמה מתייחסת לנורמות המייצרות סדר חברתי ;לחובות היחיד בחברה תוך כיבוד השלב המיוחד של חייו, מטרותיו בחיים , ומיקומו החברתי .

מושג הדהרמה –חובה , הסדר הנכון של הדברים, מצביעה על חובות חברתיות ודתיות: הדבר שעל האדם לבצע בהתאם למקום שהאינדיבידואל תופס בחברה ויותר מכך מצביע המושג על "החוק" של טבע האדם (sva-dharma) המשקף את טבעו הפרטיקולארי של האדם ואת התפתחותו המנטאלית-רוחנית.

קארמה יוגה

פרישות מפעולה היא דבר טוב לכשעצמו אבל פרישות תוך כדי פעולה היא מטרה נעלה יותר. זהו אחד האידאלים ההינדים :

actionless action - והוא הבסיס של קארמה-יוגה.

קרמה יוגה היא התאחדות עם האלוהים על ידי מעשה ;על ידי המעשה שאתה נקרא לעשותו ושהוא קרוב אליך. לא טיב המעשה הוא העיקר אלא "ההכרה הנאורה" המלווה את המעשה.

הגיתה לא תובעת עשייה לשם מילוי חובה, אלא מורה לכיוון של פעולה ועשייה הנפעלת כתהליך של היטהרות פנימית והתחדשות. האדם מגיע לידי התחדשות בשעה שהוא עוסק בפעולה הנכונה ומקדיש את מעשיו לאלוהים ברוח של קורבן- יגנא . על פי הגיתה בדרך זו בלבד הופך האדם לבן-חורין.

על האדם להבין מה היא פעולה. מה היא פעולה לא נכונה ומה היא אי-פעולה. דרך הפעולה קשה להבנה. זה שרואה אי פעולה בפעולה ופעולה באי-פעולה הוא אדם חכם - הוא יוגי אשר מילא את כל עבודתו.

אקראמה היא העדר ההיקשרות לתוצאות הפעולה מתוך כך שנפעלה ללא היקשרות. אנחנו פועלים גם כשאנחנו יושבים בשקט ללא פעולה חיצונית.

פעולתו של החכם (זאת אומרת פעולה שלא מתוך השתוקקות) מניבה פירות דומים לפרי הפרישות.

שאנקאראצ'ריה מסביר :

"באטמאן אין כל פעולה ;בגוף יש פעולה אינסופית גם אם נדמה שהגוף שקט."

פרק 4 פס' 20-22:

"בנטשו את ההתקשרות לפירות פעולותיו הוא תמיד מסופק ובלתי תלוי בדבר,אף כי שקוע בפעילות,כמוהו כמי שאינו עושה דבר.חפשי מתשוקות, נפשו מרוסנת, והוא משולל התאוות לנכס ופועל לפי צרכי הגוף בלבד, אין החטא דבק במעשיו.כי ישבע רצון מן ההשג אשר הושג באקראי, מתעלה על השניות, חפשי מקנאה, שווה-נפש אל מול הצלחה וכישלון, אף כי יפעל-אדם כזה אינו נכבל."


הפילוסוף ,לפי תפיסתה של הרוח ההודית ,אינו כמין צופה המתבונן במציאות . דרכו אינה לעסוק בשינוי העולם מבלי שיקדים וישנה את עצמו. הוא "רואה את נפש כל הבריות בנפשו ,ואת נפשו בנפש כל הבריות " ,כפי שנאמר באיאס אופנישד. הוא משתדל לשנות את פני העולם בכוח השפעתו שהיא פעולה מסוג אחר. הגיתה אומרת "עשה את עצמך כלי בלבד", כלומר הפוך את עצמך לשמש כלי נאה בידי החוק האלוהי והתרחק מכל צל של אנוכיות , ומן המחשבה שאתה בלבד נולדת לתקן את העולם.


32 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


לפרטים ומידע נוסף

תודה על פנייתכם, ניצור קשר בהקדם

bottom of page