יוגה סוטרה 2.28-2.31- פרשנות
Rohit Mehta, Yoga the Art of Integration
The Great Vow
פרשנות לסוטרות 2.28-2.31
הפרק השני של היוגה סוטרה הנקרא Sadhana Pada מתאר את האמצעים המובילים את המתרגל בדרך היוגה. בהקדמה לסוטרות 2.28 והלאה, מתוך הפרק הזה, מתמקד רוהיט מהטה במושג של משמעת או תרגול (discipline). הפרשנות למושג המשמעת מלווה אותו בפרשנות שלו לארבע הסוטרות הבאות.
המשמעת מהווה חלק בלתי נפרד מדרך חיים רוחנית. אחת המטרות שלה היא השמירה על האנרגיה, על החיוניות. על מנת להתקדם אל עבר ביטוי יצירתי של חיים רוחניים, על המתרגל/ת לגלות את הדרך לשמור על האנרגיה והחיוניות שלו או שלה, ולשם כך דרושה משמעת.
רוהיט מהטה דוחה את הייחוס של סבל למושג של משמעת וטוען כי תפישות כאלה אינן עולות בקנה אחד עם חיים רוחניים אמיתיים, מאחר ועל אלה להיות נטועים בחופש, טבעיות וספונטניות.
בהמשך לכך נשאלת השאלה, אם חיים רוחניים אמיתיים, נטועים בתחושה עמוקה של חופש, איך מתיישב עם תפישה זו המושג של משמעת? על פני השטח נראה שחופש ומשמעת הם שני מושגים המנוגדים זה לזה וסותרים זה את זה. אנחנו רגילים לחשוב על משמעת כמסגרת המגבילה את החופש שלנו, את טווח אפשרות הבחירה שלנו. אבל למעשה, טוען רוהיט מהטה, רק מי שמשיג חופש מוחלט, יכול להיות גם נטוע במשמעת אמיתית.
ללא חופש, כל משמעת היא קבלת הכתבה של מסגרת, שעשויה לנבוע ממקור סמכות חיצוני או פנימי (שגם הוא תוצר של השפעות חיצוניות של חברה, תרבות, אידיאולוגיה וכו'). משמעותו של חופש אמיתי היא הימנעות מכל סמכות. רק במצב כזה, כשהפרט עומד בעצמו על שתי רגליו, הוא או היא לוקחים אחריות מלאה על מעשיהם. רק על רקע של אחריות מלאה זו, צומחת משמעת אמיתית. מתוך ההכרה במלוא האחריות מתפתחת המשמעת הפנימית כדרך לשמור על האנרגיה ועל החיוניות. רק כאשר האדם אחראי בצורה מלאה על עצמו, הוא מתחיל לחיות במובן המלא והשלם של המילה. זוהי משמעת הצומחת מתוך עצם הפעולה של "לחיות" ומתוך תהליך הלמידה המתקיים מתוך החיים עצמם. האדם לומד, וזו פעולת הלמידה עצמה היוצרת את הגבולות ואת המשמעת.
מהטה משתמש בדימוי של נהר - הנהר של החיים. עצם פעולת הזרימה של המים, היא שיוצרת את שתי הגדות של הנהר, כלומר את הגבולות, המסגרת, המשמעת של המים (וגם את המשמעות במובן של מסלול, כיוון). שתי גדות הנהר אינן נמצאות שם מראש עבור מי הנהר הזורמים. באותו אופן, הזרימה של החיים, היא היוצרת את המשמעת של עצמה. זאת, כל עוד לא שמים בדרכה מכשולים. כשזרימה זו מופרעת, נוצר אי-סדר. לרוב, התודעה שלנו היא זו השמה מכשולים בזרימה של החיים, ויוצרת כאוס ובלבול.
כאמור, המשמעת טמונה בתוך החיים עצמם. היא אינה נפרדת מן החיים. כשם שהפעולה של "לחיות" היא מצב דינמי, כך גם המשמעת היא דינמית ונוצרת מתוך פעולת החיים עצמם.
שמונת איברי היוגה, מתארים את טבעה של המשמעת הנדרשת לכל מי שרוצה להתקדם בדרך היוגה, בנתיב של חיים רוחניים. היא שמובילה אותנו אל עבר הסרת המכשולים.
יוגה סוטרה 2.28
Yoganganusthanad asuddhi-ksaye jnanadiptir avivekakhyateh
גרישנפון:
"כתוצאה מן התרגול השלם של מרכיבי היוגה, עם הפחתת הזיהומים, עולה אור הידיעה וזורח עד להבחנה גמורה (בין הסובייקט והאובייקט). "
Iyengar:
"By dedicated practice of the various aspects of yoga impurities are destroyed: the crown of wisdom radiated in glory"
Rohit Mehta:
"The purpose of Yoga Discipline is to eliminate the impurities caused by the process of conditioning so that the Light of Pure Unconditioned Awareness may shine
לדברי רוהיט מהטה, על פי הסוטרה הזו המטרה של היוגה היא להסיר את המכשולים שנוצרו על ידי ההתניות וההרגלים שלנו. ברגע שהמכשולים מוסרים, האור של המודעות המשוחררת או ההבחנה הטהורה יזרח מעצמו. כמו חלון שנפתח ומאפשר לקרני השמש לחדור פנימה אל תוך הבית. אי-אפשר לקרוא לאור השמש להיכנס, אלא רק על ידי פתיחת החלון, הסרת המכשול. כך שמטרת התרגול והמשמעת של היוגה היא להסיר את המכשולים המונעים מאתנו ללכת בעקבות הזרימה הטבעית, החיונית של נהר החיים. כדי לראות, דרוש אור, כשיש אור ניתן להבחין בדבר עצמו, כמו שהוא, באופן טבעי.
יוגה סוטרה 2.29
Yama niyama asana pranayama pratyahara dharna dhyana samadhayah astau angani
גרינשפון:
ריסונים (יאמא), מילוי רשמים (ניאמא), תנוחות יוגיות, תרגול הנשימה, הינתקות, ריכוז, מדיטציה וטראנס-סמהדי - אלה שמונת אברי היוגה.
Iyengar:
Moral injunctions (yama), fixed observances (niyama), posture (asana), regulation of breath (pranayama), internalization of the senses towards their source (pratyahara), concentration (dharna), meditation (dhyana) and absorption of consciousness in the self (samadhi), are the eight consituents of yoga.
Rohit Mehta:
The eight instruments of Yoga are abstinences, observances, posture, breath-control, abstraction, awareness, attention and communion or absorption.
רוהיט מהטה מדגיש כי שמונת אברי היוגה אינם כלים או אמצעים נפרדים האחד מן השני. ביחד הם מהווים את השלם שהוא התרגול, הדרך, המשמעת של היוגה. הם מקבלים משמעות ומטרתם מתבהרת רק האחד ביחס לשני. הוא מזכיר חלוקה לפניה ארבעת האברים הראשונים הם חיצוניים, ושלושת האחרונים הם פנימיים, כאשר הינתקות (פראטיהארה) היא הגשר המחבר בין החיצוני והפנימי. בהמשך רוהיט מהטה מדבר על כל אחד מאברי היוגה כעל תהליך מתמשך ודינאמי, הנטוע בתוך החיים. אם מבינים כך את שמונת אברי היוגה, מבינים שהם קשורים ותלויים האחד בשני.
יוגה סוטרה 2.30
Ahimsa satya ateya bramacarya aparigrahah yamah
גרינשפון:
אי רצון לאלימות (אהימסה), אמת, אי-גניבה, פרישות (ברהמאצ'ריה) ואי-רכושנות - אלה היאמאס.
Iyengar:
Non-violence, truth, abstention from stealing, continence, and abstence of greed for possessions beyond one's need are the five pillars of yama.
Rohit Mheta:
Non-injury, non-falsehood, non-stealing, non-indulgence and non-possessiveness are the abstinences.
ההבנה של מהטה את המשמעת והתרגול, כנובעים ממקום עמוק ופנימי מאד, מדריכה אותו בפרשנות של הסוטרה הזו.
על מנת להתקדם במסע של היוגה, דרוש גוף בריא ותודעה (מיינד) בריאה. על מנת לשמור על הבריאות של הגוף ושל התודעה, פטנג'לי מציג את היאמה והניאמה, מצוות אל תעשה ומצוות עשה. היאמה, הסייגים, נועדו כדי לשנות או להשיל מעצמנו נטיות והרגלים לא בריאים, של הגוף ושל התודעה. כלומר, זה הצעד הראשון שעלינו לעשות כדי להסיר את המכשולים, המפריעים לזרימה של נהר החיים.
בהסתכלות ראשונה, מלבד סאטיה, כל שאר הציוויים מנוסחים על דרך השלילה, ומגדירים התנהגויות מהן יש להימנע. גם את המונח סאטיה ניתן לפרש באופן הזה, אף על פי שבמבט ראשון נראה שמדובר במושג חיובי, לומר אמת. באופן אידיאלי, אומר רוהיט מהטה, אמירת אמת משמעותה היא לומר רק את מה שראית, שמעת, או הרגשת. אבל, האמת לעתים קרובות היא חמקמקה, ולא תמיד אפשר להיות בטוחים בה. לעומת זאת, אנו יכולים להיות בטוחים בכך שאנו לא עושים או אומרים דבר שהוא שקרי. לכן, סאטיה במובנה האמיתי היא אי-שקר.
בראייה שטחית, נראה כי השמירה על חמישה הצווים הללו היא קלה ופשוטה מאד, ומאפיינת כל אדם שהוא בן תרבות. מנקודת מבט זו, לא ברור מה הקשר של צווים אלה לדרך היוגה. אבל, רוהיט מהטה מציע לבחון את היאמות מנקודת מבט רחבה ועמוקה יותר. סייגים אלה, הוא אומר לנו, מתייחסים להרגלים ולנטיות פנימיים ועמוקים של הגוף ושל התודעה ולא רק לדפוסים חיצוניים של התנהגות. לכן, על מנת לקבל על עצמנו סייגים אלה, עלינו לעבור שינוי פנימי עמוק בדרכי החשיבה, התחושות, ההרגלים והנטיות העמוקים ביותר שלנו.
אהימסה - במקום לפרש אהימסה רק כאי גרימת פגיעה פיזית לאדם אחר, מהטה מציע לראות את א-הימסה ככוללת נטיות כמו: מתיחת ביקורת נוקבת על אדם אחר, שימוש בשפה פוגענית השוואה או תחרותיות. המאמץ להיפטר מכל הנטיות האלה, מקדם את הבריאות של הגוף והתודעה. היעדר מאמץ כזה, או תודעה שאינה בריאה מובילה לקיום של מערכות יחסים לא טובות הגורמות לחרדה ולמתח.
סאטיה - אמת, או היעדר-שקריות. ישנם אופנים עדינים של שקריות הקיימים אצל רובנו כנטיות והרגלים של התודעה. אלה כוללים למשל: הגזמות, שימוש בביטויים דו-משמעיים, בשפה חמקמקה או בביטויים שיש להם יותר מפרשנות אחת. כל אלה הם ביטויים לשקריות. על ידי השימוש בכל אלה האדם יוצר סיבוכים מיותרים בחייו ואי-הבנות בינו ובין אחרים. שוב, כל אלה אינם מקדמים תודעה בריאה.
אסטיה - במובן המילולי זו אי-גניבה. מעבר למובן הפשוט, ישנם היבטים עמוקים יותר של גניבה. חיקוי, למשל, הוא סוג של גניבה. מערכת יחסים שמתבססת על שימוש (או ניצול) באחר, היא סוג של גניבה, מאחר והאדם עושה שימוש באחר בשביל הסיפוק שלו עצמו. זהו מקרה של "שימוש לא הוגן", שהוא סוג של גניבה. אלה יחסים שבהם אדם אחד "גונב" מהאחר את הסובייקט שלו, והופך אותו לאובייקט בלבד, למושא רצונותיו ותשוקותיו.
בראמאצ'אריה - התרגום הרגיל הוא פרישות. Non-indulgence. רוהיט מהטה מדבר על פרישות לא רק כעל הימנעות למשל מאכילת יתר, דוגמא שהוא מביא מאחר והיא מקובלת בעולם המערבי, אלא במובן רחב הרבה יותר כחוסר ראוותנות. כל הצגה לראווה של עושר, יופי, כוח, או אפילו הישגים רוחניים מנוגדים לפרישות.
אפרגיראהא - אי-רכושנות. מאחר ומדובר ברכושנות כנטייה פנימית של התודעה, נטייה זו אינה קשורה בהכרח לכמות הדברים שיש בבעלותו של אדם מסוים. לאדם עשויים להיות דברים רבים, אך הוא לא יהיה קשור אליהם, או מנגד, רק מספר מועט של דברים אבל כלפיהם הוא יפתח גישה רכושנית. מעבר לכך, מהטה טוען כי מה שיוצר את ההנאה שברכושנות, היא התחושה של "שלי". כלומר, מי שעומד במוקד הוא האדם הנהנה, ללא קשר לדבר עצמו השייך לו. גם כלפי הימנעות יכולה להיווצר תחושה של רכושנות. למעשה ניתן לומר שכל עוד יש מישהו, סובייקט, שנהנה מן הדברים שברשותו, אי אפשר לדבר על אי-רכושנות.
ניתן לשאול, לאור הפרשנות הזו של חמש היאמות, האם אין זה שרטוט של מצב של שלמות, של מצב אידיאלי? מה נותר לאדם לעשות, משהגיע להטמעה שלמה של היאמות? האם זהו אינה סופה של דרך היוגה? ואם כך, למה נחוצים שבעת השלבים האחרים של היוגה?
חשוב להבין שדרך היוגה והמשמעת שנובעת ממנה היא תהליך מתמשך. אין להן נקודת סיום, אין קו גמר. אם המשמעת היא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם, איך ניתן לדבר על נקודת סיום? המשמעות של זה תהיה לדבר על נקודת הסיום של החיים עצמם. כשם שאי אפשר לדבר על סוף הפעולה של "לחיות", כך לא ניתן לדבר סופו של התרגול, או של המשמעת. בתחילה, השמירה על היאמות עשויה להיות מלאכותית. אבל, ככל שהחיים עצמם הופכים לעמוקים יותר ויותר, כך גם סייגים האלה מקבלים עומק.
זה נכון גם לגבי האיברים האחרים של היוגה. גם סמהדי, כמו יאמה, הוא תהליך מתמשך. כך שלא ניתן לציין נקודה סופית של סמהדי. אם החיים עצמם, נמצאים תמיד במצב של זרימה מתמדת ושינוי מתמיד, כך גם המשמעת הנובעת מהם היא חלק מאותה זרימה והשתנות מתמדת. זה מה שהופך את המשמעת היוגית לדינאמית. מנגד, אם מתייחסים לאברי היוגה ככלים שנועדו כדי להגיע למטרה מסוימת, הם הופכים לסטאטיים. שמונת אברי היוגה של פטנג'לי הם דינאמיים, מעצם כך שהם נובעים מהפעולה עצמה של "לחיות" בחיים.
יוגה סוטרה 2.31
Jati desa kala samaya anavacchinnah sarvabhaumah mahavratam
גרינשפון:
Iyengar:
Yamas are the great, mighty, universal vows, unconditioned by place, time and class.
Rohit Mehta:
This is the Great Vow in the observation of which neither biological, nor physical nor social factors should come in the way.
גם כאן, הפשרנות של רוהיט מהטה מתקיימת בשדה האישי-פסיכולוגי. המשמעת היוגית, על פי פטנג'לי, היא נדר גדול. פטנג'לי אומר לנו כי אין כל תירוץ כדי להצדיק את אי-השמירה עליה. עבור רובנו, משמעת נתפשת כמטרד, כמגבלה ואנו נהיה מוכנים להשהות אותה בכל אמתלה. זה נובע מכך שמשמעת כזו נובעת מקבלת מקור של סמכות, בין אם חיצוני או פנימי. כלומר, היא אינה נובעת מתוך תחושה של אחריות עצמית, הכרוכה בהבנה שאין כל סמכות, חיצונית או פנימית, שתוכל לפתור את הבעיות שלנו עבורנו. כשמתעוררת תחושה זו של אחריות טוטאלית, המשמעת הופכת לנדר גדול ששום תירוץ לא יכול לה. המיינד שמייצר תירוצים אינו בוגר במובן שעוד לא התעוררה בו באופן מלא תחושת האחריות המלאה הזו.
פטנג'לי אומר שאין לשבור את הנדר הזה תחת כל אמתלה. הוא מדבר על סוגים שונים של הגבלות. ג'אטי (jati): מתייחס לגורמים שקשורים לירושה או תורשה (ביולוגים); דסה-קאלה (desa-kala): מתייחס לתנאים פיזיים המיוצגים במקום ובזמן. סאמאיה (samaya): משמעותה מצב או הזדמנות (גורמים חברתיים). אנשים שאינם מוכנים לעקוב אחר הדרישות של משמעת מסוימת, פונים לגורמים האלה כדי להסביר זאת. הם מתלוננים על תכונות מולדות מסוימות, על הסביבה הפיזית שאינה מאפשרת או על היעדר נתינת הזדמנויות מצד המשפחה או החברה ממנה הם חלק. כשמשמעת נובעת מתחושה של אחריות טוטאלית, אין מקום לכל תירוץ. אלה מתקיימים רק אל מול משמעת כפויה, חיצונית או פנימית.
כשהמכשולים מוסרים, החיים זורמים, ומהם צומחת המשמעת מהמקום החופשי, המשוחרר, האמיתי והפנימי ביותר, מן הצורך "לחיות" במלוא מובן המילה - אז המשמעת היא נדר, של האדם כלפי עצמו, כלפי החיים, כלפי אלוהים.
[סיכמה וכתבה: ניבי עופר]