דוקהה- כאב סבל

על דוקהה
מאת:  אורן ניסים

דוקהה הוא מושג מרכזי בפילוסופיה של היוגה, המתאר את כל סוגי המועקות (סבל, צער, כאב, חוסר סיפוק, תסכול, ייאוש, אי נעימות, חוסר נוחות וכו'). דוקהה היא מצב הקיום האימננטי, ומטרת התירגול היוגי לשחרר אותנו מהביטויים השונים של דוקהה בחיינו.

כאב הוא חלק בלתי נפרד מהתירגול היוגי ומבחינה זו תירגול אסאנות מדמה את החיים עצמם. אולם בעוד במהלך היום יום אנחנו לרוב נוטים לרצות להתעלם ולהדחיק את המכאובים המלווים את שגרת חיינו, התירגול היוגי מעלה אותם על נס, מציף אותם על פני השטח ומאלץ אותנו להתמודד איתם באופן מודע.  הכניסה לכל תנוחה כרוכה בהתגברות על מגבלה מסויימת שבדרך כלל באה לידי ביטוי בכאב באיבר מסויים; מתיחה של שריר היא סוג של כאב, כיווץ הוא סוג של כאב, מאמץ הוא סוג של כאב, קוצר נשימה הוא סוג של כאב, חולשה היא סוג של כאב.

כמתרגל יוגה וותיק, שגרת התירגול מייצרת יכולת עמידה ומשחחרת אותי מהפחד מפני הכאב. אולם לעתים רחוקות הגוף הפיזי שלי שובר את הכלים ומלמד אותי מחדש מי הבוס, כמו איתני הטבע שמעת לעת פוקדים אותנו בסופה הרסנית ששמה את הקיום שלנו בפרופורציה. הכאב שבימים רגילים בא לידי ביטוי בתור מגבלה בלבד, בוקר אחד מקבל צורה אקוטית שמשתקת אותי והופכת להיות מראית הכל והקיום עצמו כמו כורע ברך ביראה מאימת הכאב. או אז אני מבין שעלי לעצור הכל, לבחון מחדש את ההתנהלות שלי ולהטות אוזן לחושיי ולרחשי הגוף.

כאב אקוטי הוא מצב קיצון המאלץ אותנו לחלק את הקלפים מחדש – באיינגר יוגה, פירוש הדבר חזרה לתירגול רסטורטיבי-טיפולי. בחיי הקצרים נזקקתי מספר פעמים לעצור את הרכבת ולהתחבר אל התירגול היוגי מחדש דרך תירגול רסטורטיבי בגלל מצבים אקוטים:
– כאבי גב תחתון משתקים שחוזרים כמעט מדי שנה בימי הקיץ כמו כדי להזכיר לי את עברי כמוביל דירות בימי הקיץ האינטנסיביים.
– תאונת אופניים ישנה שהסתיימה בפציעה דלקתית בכתף שמאל ומפרק כף יד ימין ודרשה ממני בזמנו למעלה משנה של החלמה. ובאופן מפתיע התעוררה לאחרונה בעקבות תירגול אינטנסיבי בתנאי לחץ.
– מתיחות יתר של שרירי ההמסטרינג, שמשום מה עוברת מרגל לרגל ומעצימה את הכאב ממתיחות מסויימות בתירגול שלי פי כמה וכמה, ללא כל פרופורציה לגמישות שלי.

עד שלא חווים על בשרנו כאב פיזי חד כל כך, בלתי אפשרי להבין לאיזה רבדים פיזים ונפשיים כאב אקוטי יכול לחדור. כיצד כל פעולה מינורית ויומיומית, דוגמת ישיבה, הליכה ושינה, נעשית כרוכה בכאב בלתי נסבל, המערב קשת רחבה של פעולות, שאינה בהכרח תואמת את מקור ורדיוס הכאב. כל כך קשה להזדהות עם כאב של אדם אחר ולהבין לעומקו של דבר מדוע וכיצד כאב יכול לייצר כל כך הרבה נוקשות, קושי, חרדה ותסכול. עד שלא חוויתי כאבי גב עזים, לא יכולתי לדמיין שכאב פיזי כלשהו יוכל למנוע ממני להתהפך על הצד משכיבה על הגב. ואילו לא חוויתי כאבי כתף חדים כתער לא היה ביכולתי להבין מדוע שינה על הצד של הכתף הבריאה כביכול, כרוכה בכאבי תופת לכתף הכאובה וכמה זה מסובך למצוא תנוחת שינה נטולת כאב – כאן נכנסים לתמונה שיעורים טיפוליים.
הגאונות של שיעורים טיפוליים-רסטורטיביים בעלי יחס אישי במצבים אקוטיים, היא בכך שלראשונה המתרגל הכאוב לומד לשהות ולחוות מנחי גוף בלתי מכאיבים. אחרי כל כך הרבה כאב, מציאת שעה וחצי של מנוחה מכאב מתחילה להחזיר את השפיות.
מדהים לראות כיצד חמש דקות של מנוחה נטולת כאב עבור אדם הסובל מכאבים אקוטים משך ימים או שבועות, יכולה להחזיר לו את הברק לעיניים ואת האיזון הנפשי. כיצד חמש דקות של שקט מאפשרות לו לחדש כוחות ונוטעות תקווה מחודשת ויכולת מחודשת לראות את האור בקצה המנהרה. לילה אחד ללא שינה בגלל כאב יכול לשבור אותנו מבחינה פיזית ומנטלית, אבל די שנמצא תנוחה אחת נטולת כאב על מנת שנצלול לתוכה בהכרת תודה ונתחיל להחלים. מבחינה זו, השיעור הטיפולי הוא בבחינת אי של שפיות עבור אדם סובל.

כבני אדם אנחנו משתמשים במצבי קיצון על מנת להתחשל, אנחנו משתמשים בהם על מנת לחוות ריגושים קיצוניים, אנחנו משתמשים בהם על מנת לבחון סיבולת וחוקרים אותם על מנת ללמוד את גבולות הכוח שלנו, בפילוסופיה משתמשים בספקולציות של מצבי קיצון על מנת להתחקות אחרי מנגנונים פסיכולוגיים וחברתיים וכיצד עלינו לנהוג ואיזה בחירות לעשות בחיינו כיחידים וכחברה ובמרתפיי השב"כ, כך אומרים, ישתמשו בהם על מנת לשבור את רוחיינו על מנת שנדבר.

כאב אקוטי כמצב קיצון הוא כלי מתודי מצוין לבחון את טיב היחסים שלי עם הסביבה שלי ועם היוגה. כמורה יוגה מתחיל וכמתרגל, השיעורים הטיפוליים מחזירים אותי אל המקורות של היוגה – היוגה ככלי לשחרור מדוקהה לשם השגת אחדות קוסמית עם היקום. פטנג׳לי כותב: יוגה צ׳יטה ווריטי נירודהה (יוגה היא הפסקת תנודות התודעה) – ולהבנתי מתכוון שיוגה מושגת כאשר אנחנו מסוגלים להימצא במצב של שלווה מבלי להיות מושפעים משלל התחושות והמיחושים החיוביים והשליליים המסיחים את דעתינו. המטרה הנכספת הזאת של היוגה מעלה הרבה שאלות לגבי טיב היחסים שלי עם העולם, אבל השקט הרגעי הזה שמושג מתוך תופת הכאב האקוטי בשעת תירגול תנוחות רסטורטיביות, הוא מקום טוב להתחיל לחפש תשובות. היכולת למצוא שקט נפשי גם כשהגוף שרוי בכאבים עזים כל כך אינה מובנת מאליה ומצביעה על הדרך להשתחרר ולהביא לסיומו של הסבל. דוקהה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*