ידידות אמת: תרגול מותאם ומיטיב לכולם
במאמר שמוקדש לתרגול יוגה לנשים ולאופן בו על התרגול להיות מותאם למחזוריות החודשית, גיטה איינגאר פותחת בנושא של התרגול כאישי, רגיש ומותאם, במובן העמוק והבסיסי ביותר. המטרה העמוקה של היוגה, היא לחשוף את ה"עצמי", הנמצא בנו. לשם כך, היוגה מציעה לנו דרך וכלים על מנת לגלות את עצמנו, או לגלות את עצמנו מחדש. היוגה, אומרת גיטה, מלמדת אותנו כיצד לגלות ולהגיע אל קצוות היכולת הנמצאת בתוכנו, כך שנוכל לחשוף את עצמנו לעצמנו ולגלות מה אנו באמת.
דרך היוגה, גיטה פותחת ואומרת, פתוחה בפני כולם – גברים, נשים, ילדים, מבוגרים, זקנים, בפני חולים או בעלי מוגבלויות. יחד עם זאת, המחויבות של כל אחד ואחת הבוחרים ללכת בדרך היוגה, היא להיות כנה עם עצמו, להיות רגיש ולזהות את היכולת הפיזית, המנטלית והרוחנית שלו או שלה. על התרגול של כל אחד ואחת להיות מותאם לאותה יכולת, לאותו פוטנציאל החבוי בנו. עלינו כמתרגלים לגלות את הפוטנציאל הטמון בנו, את מלוא היקפו. ואז להביא אותו לידי ביטוי ולהעלות אותו אל פני השטח - לא על מנת לנצל אותו, אלא כדי לעשות בו שימוש נכון ומיטיב.
דרך היוגה, אינה מציבה כל מחסום או הגבלה בפני מי שהולך בדרכה. חיפוש הדרך האישית, הנכונה, המותאמת והמיטיבה מוטלת על המתרגל/ת. כדי להתקדם בדרך הזו, צעד אחר צעד ושלב אחר שלב – דרושה קודם כל כנות ודרושה נכונות ויכולת לראות ולהתמודד עם עצמנו. על המתרגל/ת, אומרת גיטה, להיות כנה עם עצמו/ה בכל רגע ורגע, ותמיד לנסות להביא חולשות פנימיות אל פני השטח. רק בדרך הזו, החושפת את הפנים אל החוץ, ת/יוכל כל אחד ואחת להתחיל להבין את עצמו או עצמה באופן בהיר יותר. ולהתמודד, באמצעות הכלים של היוגה, באופן ישיר – עם היכולות, המוגבלויות והחולשות.
המתח, הקשר או הדיאלוג בין הפנים והחוץ – הם מרכזיים לגישה זו. הפנים והחוץ – מתקיימים תמיד האחד ביחס לשני, קודם כל ברמה הגופנית. יצירת הקשר בין המרכז של הגוף והקצוות המרוחקים ביותר, האזורים הנגישים פחות והמרכז של התחושה, של החישה הפנימית – היא מרכזית בתרגול היוגה. ברמה נוספת מתקיים קשר בינינו ובין העולם שמחוץ לנו, בין העולם הפנימי על התחושות, המחשבות והרגשות שבו ובין הסביבה. הסביבה ברמה הפיזית – החלל הממשי בו אנו נמצאים, פועלים, מתרגלים; וברמה כללית יותר - המציאות, המגבלות והדרישות החיצוניות, ובכלל זה גם האנשים עמם ובקרבם אנו חיים.
בהקשר של התרגול, ניתן לומר כי נוצר דיאלוג בינינו ובין השפה של היוגה - אותה אנו לומדים, מסגלים, מפנימים ומתרגלים. בין היכולות שלנו – ובין התנוחות השונות, ההוראות שמניעות אותנו לפעול בכל תנוחה, הוראות של המורים שלנו או הוראות שאנו חשים את הצורך בהן ומנחים באמצעותן את עצמנו.
*
בתרגול תנוחות היוגה, ההחזקה של שני קצותיו של המתח הזה – צריכה לייצר בנו, לפי המאמר של גיטה, תחושה בו זמנית של קומפקטיות ושל מרחב פנימי. גיטה מתייחסת במאמר באופן ספציפי לתרגול של נשים, למרחב ולרכות של אברי הבטן התחתונה והאגן. אך ניתן להרחיב עקרון זה ולהכיל אותו בהקשרים נוספים ועל חללים פנימיים נוספים. כך שבתרגול שלנו, בכל תרגול – החיפוש אחר הקיום הבו זמני של שתי התחושות האלה, המזינות אחת את השניה, יכול להיות הקו המנחה אותנו.
חשוב להבין שהקומפקטיות והמרחב הפנימי מוגדרים אחד ביחס לשני. הקומפקטיות נוצרת על ידי התנועה הפנימית מן הקצוות של הגוף בחזרה אל המרכז. כדי שכיוון זה יתאפשר עלינו ליצור קודם תנועה מן המרכז אל הקצוות, מתוכנו אל הסביבה, אל העולם שבחוץ. לשם כך אנו משתמשים בתנוחות רבות באביזרים. האביזרים עוזרים לנו ליצור גבול חיצוני שביחס אליו אנו מתארכים ומתוכו אנו שבים אל השורש של אותה התארכות. הדוגמה הפשוטה ביותר יכולה להיות סופטה פדנגושטאסן 1, עם חגורה – כשאנו מאריכים רגל אחת על הרצפה וכף הרגל נמצאת במגע עם הקיר, ואת הרגל השנייה אנו מאריכים 90 מעלות למעלה, אל חגורה בה אנו אוחזים. בתנוחה זו אנו מאריכים את שתי הרגליים באותו האופן – אנו מאריכים ופורשים את אחורי ופנים הרגליים, אל הקיר או אל החגורה ובו בזמן משתמשים במגע הזה כדי כמו להחזיר ולהאריך את הרגליים (את הרגל הקדמית והחיצונית) חזרה אל תוך מפרק האגן. אנו רוצים ליצור תחושה שהרגליים מתארכות אך יחד עם זה שהן יושבות טוב, הן הדוקות בתוך המפרקים, מתהדקות ומתארכות חזרה אל תוך הגוף.
ניתן לדבר באותו האופן על התארכות הזרועות באורדהווה הסטאסאן, בטאדאסן. התחושה של התנוחה תהיה שונה אם נתרגל אותה במרכז, או אם נעזר בבלוק שנאחז בין כפות הידיים או בחגורה סביב הזרועות. גם כאן נשאף להגיע להתארכות המקסימלית שלנו ובו בזמן לגלגל את הכתפיים אל תוך מפרקי הכתף – אחורה ולמטה. בעוד שעבודה נכונה של הזרועות והכתפיים תשפיע על המרחב שנחוש בבית החזה, עבודה נכונה של הרגליים תיצור תחושת מרחב, רכות וחופש באברי הבטן.
כך שקודם כל אנו נדרשים ליצור יותר מרחב – לרווח, לפרוש, להאריך מן המרכז אל הקצוות של הגוף. ללא הפרישה וההתארכות, לא תתאפשר הדרך חזרה – ההידוק והחזרה של איברי הפעולה (הזרועות והרגליים) חזרה אל תוך המפרקים, אל המקור. ושוב, זו התנועה חזרה פנימה, אל המרכז – אותה קומפקטיות - שיוצרת בתורה יותר מרחב בחללים הפנימיים של הגו, מרחב שבו מתקיימת תנועה פנימית, נשימה, תחושת רווחה.
תהליך ההיזון החוזר, בין המרכז והקצוות, בינינו ובין הסביבה, בינינו ובין העולם – מאפשר לנו לחוש את עצמנו מבפנים. התחושה שבה החללים הפנימיים נפרשים, בתוך גבולות הגוף ההופכים לברורים יותר וכך מגדירים ומאפשרים את אותו מרחב פנימי, יכולה כאמור להפוך למוקד התרגול. תחושה זו מביאה אתה – חופש, שחרור ושמחה.
*
ה"יוגה סוטרה של פטנג'לי", הוא אחד הטקסטים המרכזיים בפילוסופיה של היוגה. מטרת היוגה, כפי שהיא מוגדרת בסוטרה השנייה (סוטרה היא פסוק קצר ותמציתי) של החיבור כולו, היא - כיבוי (או יש אומרים ריסון, תיעול או השקטה) של תנודות התודעה. בתוך הפרק הראשון, הנקרא סמאדהי פאדה, ישנו מקבץ של סוטרות העוסק במכשולים הניצבים בדרכו של היוגי, ובדרכים בהם הוא יכול להתגבר על מכשולים אלה כדי להשיג תודעה שקטה, צלולה ויציבה. מבין הסוטרות המפרטות סוגים שונים של דרכים לריכוז ולמדיטציה מופיעה סוטרה I.33 – העוסקת ביחסים של היוגי, או של תלמיד היוגה עם האנשים בסביבתו ומפרטת את "ארבע המידות הטובות".
הסוטרה אומרת:
Maitri karuna mudita upeksanam sukha duhkha punya apunya visayanam bhavanatah cittaprasadanam.
ובתרגום לעברית של יוחנן גרינשפון: "צלילות הנפש מושגת על ידי טיפוח הידידות ביחס למתענגים, חמלה ביחס לסובלים, שמחה ביחס לטהורים, ושוויון נפש ביחס לרעים".
כפי שיוחנן גרינשפון מזהיר אותנו, כשאנו פונים לנסות להבין ולפרש פסוקים מתוך היוגה סוטרה, כדאי שנזכור שמדובר בטקסט שנכתב ככל הנראה לפני כאלפיים שנה והוא מתאר ניסיון אנושי רחוק וזר מאד מן המציאות האנושית המוכרת לנו היום. ובכל זאת, פרשנים שונים של הטקסט הזה מציעים פרשנויות מעניינות ורלוונטיות לנו, היום.
מה שמעניין בסוטרה זו לעניינו, הוא הקשר שהיא יוצרת בין צלילות הנפש, או השקטת התודעה ובין היחסים שלנו עם האנשים בסביבתנו. כלומר, שלא כמו סוטרות אחרות שמפנות את תשומת הלב אל עצמנו פנימה ואת התודעה אל תוך עצמה, מסוטרה זו משתמע, על פי פרשנים מסוימים, כי ההיזון החוזר בינינו ובין הסובבים אותנו, כשהוא נכון ומיטיב – מיטיב גם עמנו ויוצר בנו את אותו מרחב פנימי – שקט, שמח ונינוח.
על פי ונקטסננדה, מאחר והיחסים שלנו עם אחרים הם אלה החושפים בפנינו את נקודות התורפה שלנו, את הרוע שלנו, את האופן שבו המיינד שלנו מוסח - יש בהם תועלת עצומה בדרך שלנו לידיעת העצמי. ונקטסננדה מדגיש כאן ובמקומות אחרים, את הפניית המבט הכפולה – שלנו החוצה אל העולם ובחזרה אל עצמנו. כך שעצם האינטראקציה שלנו עם העולם, הסביבה, והאנשים עמם אנו חיים מפנה את המבט בחזרה אלינו, אל אותו מרחב וחלל פנימי שמואר עתה באור חדש.
איך ניתן לפעול בעולם, כך שנפתח ידידות אמיתית (מאיטרי), כנה עם האנשים המצליחים, המאושרים בסביבתנו; כך שנוכל להתייחס בחמלה (קארונה), ללא כל התנשאות, או רחמים כלפי אנשים אחרים כאשר הם סובלים; שנדע לשמוח (מודיטה), שמחה אמיתית, נעדרת קנאה, עם האנשים הישרים בדרכם, שהגיעו להישגים רוחניים; ושנדע לא לייחס חשיבות יתר ולא לנבור בכישלונות של אחרים, ולהתייחס לאנשים שכשלו בדרכם ללא משוא פנים, בסוג של שוויון נפש (אופקשה). הפרשנים חלוקים בשאלה האם איכויות אלה הן תיאור של היחס הטבעי הנובע מתוך היוגי שהגיע כבר להארה או האם הסוטרה מיועדת למתחילים את דרכם ביוגה. האם אלה הן מידות טובות שניתן לרכוש, או לתרגל או שלא?
על פי ונקטסננדה, לא ניתן פשוט לאמץ את האיכויות האלה. ניסיון כזה יוביל לצביעות והיוגה, כפי שאומרת לנו גם גיטה, דורשת מאתנו כנות בכל רגע ורגע והיא לחלוטין נעדרת צביעות. הכנות טמונה באותה הפניית מבט פנימה וביכולת שלנו לראות, להרגיש, לחוש – את מה שנמצא בפנים. תרגול היוגה עוזר לנו לעשות את אותה הפניית מבט, הנובעת מתוך ההיזון החוזר שבינינו ובין הסביבה שלנו – האביזרים בעזרתם אנו מתרגלים, החלל בו אנו נמצאים, הסביבה התרבותית והחברתית בה אנו חיים, והאנשים שסביבנו.
תרגול מותאם, רגיש, כנה, ונעדר צביעות – יהיה כזה שיוביל אותנו להרגיש ולחוש את המרחב הפנימי בתוכנו, ולאט לאט כמו לרווח אותו, לרכך, לפרוש, להרחיב. לשם כך, יחד עם התנועה הנשנית מבפנים החוצה ומן החוץ אל הפנים,
ניתן להפנות את ארבע המידות הטובות הללו – ידידות, חמלה, שמחה ושוויון נפש - גם אל הסובבים אותנו וגם אל עצמנו פנימה.
*
כתבה: ניבי עופר
מקורות:
Geeta S. Iyengar, "The Practice of women during the whole Month", 2009
סוואמי ונקטסננדה, סוטרות היוגה של פטנג'לי, מודן:2008
יוחנן גרינשפון, דממה וחירות ביוגה הקלאסית, האוניברסיטה המשודרת, 2002