איינגאר יוגה טיפולית

מאת: סטפני קווירק
תרגום: עידו פלד

בהחלט מפתה לערוך כאן רשימה של כל הדברים המופלאים שיוגה טיפולית יכולה לעשות – מה היא יכולה לרפא, מה להרגיע, על מה להקל – ואני מודעת לכך שיש התעניינות רבה בנושא; התעניינות שמצביעה על התעוררות העניין ביוגה. לעיתים קרובות, יוגה טיפולית מובנת ומובחנת רק ברמה הפיזית שלה, רמת הטיפול בהפרעות גופניות. למרות זאת, חשבתי לכוון כאן את השיח למקום, שאני מקווה, יהיה מעניין יותר ויראה שיוגה טיפולית  מיטיבה עם כל העוסקים באיינגאר יוגה – תלמידים, מטופלים ומורים כאחד.

שיעור טיפולי נראה לעיתים כשיעור המיועד למי שלא יכול להפיק תועלת מהשתתפות בשיעורים רגילים. אותם אנשים מגיעים ליוגה עם מגוון רחב של מחלות, סיבוכים וקשיים, ומקבלים המלצה להשתתף בשיעור טיפולי. אנשים לא רואים ביוגה טיפולית "יוגה אמיתית", אלא כאילוץ, משהו שאפשר להתמודד איתו. למעשה, המשתתפים בשיעורים הטיפוליים נחשפים ליוגה בצורה נכונה וטובה; צורה ודרך שתועיל לכל מי שייחשף אליה. מיד מתחילת הדרך, אימון היוגה שלהם מגשים את מטרות היוגה (יוגה סוטרה I.2,3,4,5* ויוגה סוטרה II.1**). עבורם, הגשמת מטרות היוגה היא דבר הכרחי, בכדי להפחית את גורמי המכאוב ולהשקיט את תנודות התודעה. בתוך שיעור יוגה טיפולית, כל אלה נלקחים בחשבון דרך יישום של ריסון, התבוננות, התארכות, איזון, אליינמנט ואינטגרציה. כל האיכויות הללו נוכחות בתרגול שאותו לומדים המטופלים. כמו כל המתרגלים שפוסעים את הפסיעות הראשונות שלהם בדרך היוגה, גם המשתתפים בשיעור הטיפולי עומדים בתחילתו של מסע ארוך, וגם הם ברי מזל ככל אדם שעולה על הדרך.

האדם האחר שמעורב בתהליך הוא המורה. במהלך השנים בהם אני מכשירה מורים, הבנתי את גודלה וחשיבותה של היוגה הטיפולית בשיטת איינגאר. אני לא מלמדת מורים איך 'ללמד כיתות' ,למרות שמיומנות ואפקטיביות בהוראה היא דבר חשוב ביותר. אני מלמדת מורים להדריך תלמידים ומטופלים אל דרך היוגה, לעורר אותם לתוכן פנימי: נשימה, איברים, אנרגיה ותודעה. אני מלמדת אותם לעורר תלמידים דרך גישה נכונה. הכל צריך לעבוד, אחרת התוצאה משפיעה מיד על המערכת החלשה ממילא של המטופלים. באמצעות אופאיה קאושאלאם (Upaya Kausalam) – כישורים ומיומנות בטכניקה משחררת – התלמיד והמורה מתקרבים יותר ויותר ליוגה המקורית בסיטואציה הטיפולית, כך ששניהם לומדים ומפיקים תועלת אחד מהשני.  בגלל הצורך של המטופל להתקדם לקראת תיקון גורמי ההפרעה הפנימיים, יחד עם כישוריו של המורה, שניהם מתקרבים לתרגול האמיתי. ההתנסות המשותפת הזאת היא תוצר יפה של הגישה הטיפולית בשיטת איינגאר. בכל שיעור טיפולי אנשים צריכים לעבוד יחד; העבודה היא קשה, ולעתים תכופות נדרשים אסיסטנטים. זוהי פעילות שיתופית, התכנסות לשם למידה מחוץ למסגרת הרגילה של הוראת יוגה.

לעיתים קרובות יוגה טיפולית  מופיעה במסווה של שיטה רפואית-אלטרנטיבית, המורכבת מקווי מתאר של מודל רפואי. הוא מוכרת בזכות המחלות וההפרעות שהיא מסוגלת לרפא. המורה יכול לטעות ולהסתתר מאחורי תפקיד המטפל. צורת ההסתכלות הזאת גורמת למורים לחפש רשימות של אביזרים ורצפים מובנים למחלות שונות. זה כמו לרצות תרופת מרשם למחלה מסוימת. למורים, השיטה הזאת לא עובדת. מורים אינם רופאים; הם מתרגלי יוגה. לעיתים תכופות עלי להזכיר להם להתבונן על שנות התרגול הארוכות שהם עברו. יוגה טיפולית אינה התמחות נפרדת. אין 'יוגה' כאן ו'יוגה טיפולית' שם. יוגה טיפולית אינה עוד שיטה קלינית – הרעיונות האלה הם כמעט עוינים למורה. רבים מנסים להתאים את היוגה הטיפולית למבנה הזה, אבל המציאות היא שהמבנה של היוגה הוא זה המתאים ביותר ליוגה. אני מנסה לגרום למורים להתבונן בתרגול של עצמם, ולקבל הכוונה מתוך היוגה. ראשית, מורים צריכים לעצור ולחשוב מה הכוונה שעומדת מאחורי סוטרה II.16 – יש למנוע [וניתן למנוע] סבל בטרם בא (תרגום: יוחנן גרינשפון) – מהו המסר ומהו אומר עבורם! הסוטרה הזאת מרמזת על שינוי כיוון רדיקלי במכלול הפעולות וההתנהגות של האדם, הן בזמן התרגול והן מחוץ לתרגול. אם אפשר וצריך למנוע את הסבל, מה צריך להשתנות בדברים כפי שהם כרגע? במלוא הכנות, כדי לדון באמת על סוטרה אחת, פשוטה-כביכול כמו זאת, נדרשים אומץ, אמונה, נחישות וגישה חיובית ופתוחה, הנכונה להסתגל ,ללמוד ולספוג. הכל צריך להשתנות, והפרט הזה נכון במיוחד עבור מטופלים שמצויים במצב של סבל. לאחר מכן יש לנו את אבהיאסה וואיראגיה – תרגול והינתקות. לאף שיטת רפואה-אלטרנטיבית אין את הכלי הזה. תפקידכם כמורים ליוגה הוא לא להיות רופאים של אנשים. תפקידכם הוא להעלות את התלמידים שלכם על דרך היוגה.  עליהם להפוך להיות מתרגלי יוגה אם בכוונתם לטפל במקור ההפרעה שלהם. אבהיאסה (תרגול) ו-ואיראגיה (הינתקות) מצויים בלב כל הדברים שעלינו לקחת על עצמנו. הם היסודות האיתנים שעליהם עומדת היוגה, והם מה שבאמת מפריד את דרך היוגה משאר שיטות הטיפול האלטרנטיביות.

פן נוסף שמגדיר את היוגה הטיפולית להיות חלק משיטת איינגאר הוא טכניקה שמיושמת בדיוק. יחד עם הטכניקה המתאימה למצבו של המטופל, עלינו למצוא את הדיוק הספציפי באסאנה שמתאים למצבו. למצוא את הדיוק הזה פירושו גם למצוא את מה שחסר באסאנה. עלינו לעקוב אחר מה שברור, נראה לעין ובר ביצוע, ובנוסף גם אחר מה שחבוי מהעין. מחובתנו להבחין היכן נוצרת חיוניות, ומנגד, היכן נוצרת דלות. עלינו להכיר את האסאנה, ועל ידי התבוננת באופן הביצוע של התלמיד לגלות: האם האסאנה אינטגרטיבית או דיס-אינטגרטיבית? איך היא משפיעה על כל השכבות (קושות) באופן כללי ואיך היא משפיעה על ההפרעה באופן ישיר? אלה הם רעיונות מופשטים, אך ניתן להתייחס אליהם ולעבוד איתם באמצעות הטכניקות שכולנו למדנו – עם יותר דיוק ועידון. כשאנחנו מצליחים לעשות את כל זה, אנחנו עושים את מה שגורוג'י ניסה ללמד אותנו כ'איינגאר יוגה'; שיטה שהיא בו זמנית  גם רב ממדית וגם ברת אחיזה. זהו הוליזם, לא רק ברמה השרירית-שלדית והפיזיולוגית, אלא ברמה היוגית. דרך החוויה הזאת, התלמיד מוצא את החיבור האישי שלו לתחושה מיטיבה של רווחה.

לכאורה, בשיטת איינגאר אנחנו עוברים הכשרת מורים ארוכה. רבות מהשיטות האחרות מעניקות תעודות הסמכה להוראה בתום קורס קצר, אבל בפנינו עומדות שנים רבות של למידה, ספיגה ואינטגרציה של ידע לפני שההתבוננות וההוראה שלנו מבשילות. הבשלות והבגרות הללו לא נוצרות מהצטברות של ידע, ולא מהיכולת לבצע תנוחה מרשימה; על המורה להיות תלמיד נצחי. גורוג'י מעיד על עצמו שהוא רק תלמיד, למרות שאינו תלמיד מתחיל. לאחרונה הוא יצא בהצהרה רלוונטית מאוד לנושא: "אני מאתר את הפגמים; לכן עבורי, מה שאני מצליח לעשות אינו חשוב – מה שאיני מצליח לעשות, הוא הדבר החשוב". הצהרה יחידה ופשוטה זו מסכמת את הגישה השלמה בה יש לגשת להתקדמות באומנות התרגול, כמו גם באומנות התיקון והעזרה לאחרים. גישה זו של איתור פגמים והבאת האסאנה והפראניאמה לדרגה של מצוינות ועידון היא תהליך ארוך והדרגתי, ייחודי לשיטת איינגאר.  באמצעות תשומת לב זהירה ותיקון, אנו מטפחים את היכולת שלנו לעדן את עצמנו יותר ויותר.

ביטוי נפוץ  בו משתמשים לתיאור שיטת איינגאר בשיטות אחרות הוא 'אליינמנט', אך המילה הזאת יכולה להפוך להיות שטחית בנקל; היא יכולה להפך לתיאור של מנחים ומדדים חיצוניים, ותו לא. יתכן שמונח טוב יותר הוא 'אליינמנט פנימי' (in-line-ment); המורה צריך להתבונן ולראות האם כל המעטפות של העצמי נמצאות באליינמנט. האם התודעה פרושה באופן שווה בתנוחה כולה? האם התחושה בעור שווה בגוף כולו? או שישנם מקומות שנותרו ללא תחושה? זה המקום שבו אליינמנט מתקדם לקראת אליינמנט פנימי. ככל שהדיוק הולך וגדל, המורה יכול להעריך: האם 'הדבר' נמצא במקום הנכון? האם נוצר איזון ושוויון? האם נוצר דואליזם או אחדות? האם נותרו טריטוריות לא ידועות? כאן השאלות של המורה עוברות ממה שלא פרופורציונאלי למה שפרופורציונאלי, מנבדלות לאחדות, במטרה לבטל את התנודות השוכנות במבנה הגופני-נשימתי-תודעתי.

הטכניקות שבהן אנו מתאמנים הן של מנחים ומדדים, מגע, מעקב, התרחבות, התארכות ומתיחה. אלה טכניקות של ייצוב, קרקוע, הורדה והרמה. הם מקלות ומכבידות, מאזנות ומארגנות, מאווררות, מייבשות ומלחלחות, מניעות ומגבילות – הרשימה ממשיכה וממשיכה. לעיתים תכופות מידי, מורים יודעים ליצור את המסגרת החיצונית הנכונה של התנוחות, אבל אם הם לא לומדים כיצד למלא את המסגרות הללו בתוכן המתאים, כל מה שקורה הוא בגדר טריטוריה לא מוכרת, וזאת הסיבה שאנשים ממשיכים לשאול את בני משפחת איינגאר כל כך הרבה שאלות על יוגה טיפולית. שמתי לב שההצלחה של הגישה הטיפולית תלויה באופן ההסתכלות של המטופלים.  לא משנה באיזה מצב הם מצויים, מגיע הרגע בו הם חייבים להחזיק בעצמם את התהליך היוגי ולהפוך אותו לשלהם (carpe` diem). זהו צעד חיוני. התלמיד חייב לראות בצורה ברורה את רוחב הדרך שבה הוא הולך, ועל המורה לסייע לתלמיד לפתח את השאיפה ללכת בדרך היוגה, מעבר למצבו המיידי והכואב. כמו כן, על המורה לטפח גם את השאיפות של עצמו, את הקשר האישי שלו למטרות היוגה, אחרת הוא עלול למצוא את עצמו במצב שבו הוא אינו מסוגל להתקדם. ברגע שאנו מגדירים את ה'עצמי האמיתי', זה שמעבר לאגו, רכושנות וצרכים, האם תהיה לנו את הבהירות והצלילות, המנטאלית והרגשית, לפעול מתוך האמונה ש'יש למנוע [וניתן למנוע] סבל בטרם בא'? בתוך הגישה הרב ממדית מחד, אך המובנת מאידך, התכונות היוצאות מן הכלל של שיטת איינגאר מגיעות לידי ביטוי מלא.

אני לא יכולה להעניק את ההתנסות של העבודה היומיומית בשיעורים הטיפוליים בפונה. אני מתקשה לתאר את הכוח הרגשי הפועם והעוצמה המוסרית שמשפחת איינגאר מביאה עמה לשיעורים הטיפוליים, עוצמה שלפעמים אנשים מתקשים להתמודד עמה. בני משפחת איינגאר ידועים בזכות העזות והתשוקה שלהם. עם השנים אני לומדת להעריך יותר ויותר את הכוח, הרגישות והנוכחות שהם מביאים עמם. כמובן שאין להשתוות לכל שנות הניסיון והידע שלהם, אבל החיבור האישי שלהם הוא זה שמעניק להם את האיכות העמוקה שאין לאף מומחה קליני. המעורבות שלהם שוברת את הגבול בינם לבין התלמיד לו הם מנסים לעזור.

כמורים, יש בידכם משאב אדיר: עליכם ללמוד אחד מהשני. על המורים בקהילה להיפגש כדי ללמוד ולתרגל יחד, כך שקודם כל הם יבססו את ההבנה שלהם על עצמם. אל תדאגו בקשר לכך ששיטות אחרות לא מקדישות את הזמן שאנחנו מקדישים ללימוד. למרבה הצער, זהו רק תסמין חיצוני לדרך שבה העולם רואה את היוגה – כתחביב, תוספת לחיים. התופעה הזאת זהה ביחס להרבה מתורות הרוח המסורתיות של המזרח. העולם החומרי של היום לא מאמין ולא נותן אסמכתא ליצירתיות שבגישה היוגית לבריאות.

אני בהחלט נותנת אמצעי זהירות – לאו דווקא על מה לעשות ולא לעשות במחלות מסוימות, או מה בא בסתירה למצב רפואי זה או אחר. המידע הזה שייך לספרי ההדרכה של רוקחים ורופאים. אמצעי הזהירות שאני נותנת עוסקים בשמירה על המורה מפני טעויות. טעות שמסבה נזק היא טרגדיה למורה, והיא מסוגלת לרסק אותו עד היסוד. 

בניגוד לשנים עברו, היום יש זמינות רבה של מידע. היום צריך לגשת ללמידה באופן חדש. היו נכונים ומוכנים ליצור את הלמידה של עצמכם, לטעות טעויות משל עצמכם וללמוד מחדש.  למידה חייבת לכלול כישלון, מפני שכישלון הוא למידה.  עליכם פשוט לעשות את זה, לשחק, לחקור, למצוא את נקודת המבט שלכם. זאת הסיבה שבגללה אני מקיימת הרבה מפגשים בהם מורים עובדים אחד עם השני ומתנסים אחד על השני; המטרה היא לתת להם הזדמנות למצוא את היד שלהם והמגע שלהם, את העין וההתבוננות שלהם. הם לא מסתכלים עלי עושה את העבודה ורושמים הערות במחברת – הם עושים את העבודה בעצמם! ישנם ספרים רבים וטובים שזמינים למורים – כל האינפורמציה זמינה. עליהם לרכוש את 'הידיים של עצמם'. עליהם לפתח מיומנות, חמלה וחוכמה. הטכניקה והמידע יהיו שם, אבל חשוב יותר האיחוד המלא עם הנושא בלב שלם ורחב. רק כך יוכלו התכונות הללו להתפתח.

*
1.2 היוגה היא כיבוי הפעילות המנטאלית (הפסק תנודות התודעה).

1.3 אז, במצב ההפסק, הסובייקט הטהור נמצא במצבו המנותק, הטבעי והשלם.

1.4 במצבים אחרים (שאין בהם הפסק של תנודות התודעה), הסובייקט נצבע על ידי האובייקטים (שאתם            .     הוא בא במגע).

1.5 לפעילות המנטאלית חמישה סוגים. מקצת מתנודות התודעה הן מכאיבות, ומקצתן אינן מכאיבות.

**
2.1 סיגוף-חום (טאפאס), לימוד והתמסרות לאל (אישוורה) הם היוגה של הפעולה.

_________

סטפני קווירק עובדת עם משפחת איינגאר במרכז ראממאני איינגאר בפונה. משנת 1994, היא משמשת כאסיסטנטית בכל השיעורים, כולל השיעורים הטיפוליים ושיעורי הנשים. במהלך השנים האחרונות היא מפתחת ומלמדת סדנאות אימון מקיפות בנות 6 חלקים על יוגה טיפולית, בהן היא חולקת את הידע והנסיון שלה עם מורים לשיטת איינגאר בכל העולם. 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*